<h1>ארחות חיים טעם למה חבבו האבות קבורת ארץ ישראל</h1>
<h2>דף קיא.</h2>
דרשו ז"ל בשם ר' חלבו למה חבבו האבות קבורת ארץ ישראל לפי שמתי ארץ ישראל חיין תחלה לימות המשיח. ואוכלין שנות המשיח וא"ר מי שמת בחוצה לארץ ונקבר שם כאלו מת בשתי מיתות אמר ר' סימון א"כ הפסידו הצדיקים הנקברים בחוצה לארץ אלא הב"ה עושה להם מחלות תחת הקרקע והולכין בהן בלא צער גלגול וכיון שמגיעין לארץ נותן בהן רוח חיים שנ' [ישעיה מ"ב] נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה. ומעשה בר' ור' אליעזר שהיו מהלכין חוץ מטבריה וראו ארון של מת שבא מחוצה לארץ ליקבר בארץ אמר לו ר' לר' אליעזר כל הנקבר בארץ כאלו נקבר תחת המזבח וכאלו המקום שהוא בו מזבח כפרה שנ' וכפר אדמתו עמו. ומה הועיל לזה שמת בחוצה לארץ ובא ליקבר בארץ קורא אני עליו ונחלתי שמתם לתועבה בחייכם לא עליתם ותטמאו את ארצי במיתתכם אמר לו ר' אליעזר כיון שנקבר בארץ הב"ה מכפר לו שנ' וכפר אדמתו עמו. ואמר רב ענן כל הנקבר בארץ אינו דומה מי שקולטתו מחיים למי שקולטתו לאחר מיתה ואעפ"כ גדולי הדור היו מוליכין לשם מתיהם. צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק. עוד אמרו ז"ל לעולם ידור אדם בארץ ישראל ואפילו בעיר שרובה גוים ואל ידור בחוצה לארץ ישראל וכל השוכן בארץ עונותיו מחולין לו שנ' העם היושב בה נשוא עון. ואמר ר' חייא אמר ר' יוחנן כל ההולך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנ' ורוח להולכים בה.
אסור לצאת מן הארץ לחוצה לארץ אלא ללמוד תורה ולישא אשה או להציל דבר מיד הגוים ויחזור לארץ וכן יוצא הוא לסחורה אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא א"כ הוחזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חיטין בשני דינרין. בד"א בשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר אבל אם היו הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה שישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס יצא לכל מקום שימצא בו ריוח.
תשובת שאלה לרמנ"ע וששאלת להודיעך עיקר המצוה ההולך לארץ ישראל אינו אלא כמו שמפורש במסכת כתובות [קי"א] ואם מוחלין לו על כל עונותיו הכי מפורש במסכת כתובות [שם] ובלבד שיהא פרוש מכאן ומכאן ויזהר מכל מיני עון ויקיים כל המצות הנוהגות בארץ שאם יחטא יענש יותר מאם יחטא בחוצה לארץ כי השם דורש אותה תמיד ועיני י"י בה והשגחתו תמיד ואינו דומה מורד במלכות בפלטרין למורד חוץ לפלטרין והיא ארץ אוכלת יושביה וכתיב ולא תקיא אתכם וגו' לפי (שאם) [שהיא] תקיא עוברי עברה והיינו דכתיב ושממו עליה אויביכם דאפילו אומות העולם שבה אינן מוצלחין מפני שהן עוברי עברה ועל כן עכשו היא שממה ואין בה עיר (אחרת) מוקפת חומה כמו בשאר ארצות ואותן ההולכין שם ונוהגין בה קלות ראש בפחזותם להתקוטט שמה קורא אני עליהן ותבאו ותטמאו את ארצי מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי אבל מי שהולך להתנהג בה בקדושה ובטהרה אין קץ לשכרו ובלבד שיוכל להתפרנס בה כדאמרינן בפרק האיש מקדש (קידושין נ'). וששאלת אם פטור שם מחבוט הקבר לא ידעתי. וששאלת למה לא הלכו שם כל האמוראים אשיבך דלא הוה מותר להו דהוו צריכי להתבטל מלמודם ולשוט אחרי מזונותם ואמרינן פרק מי שהוציאוהו (עירובין מ"ז) דמותר לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ אחר רבו ללמוד תורה כ"ש שאין לילך מרבו מחוצה לארץ לארץ ישראל וכ"ש להתבטל מתלמודו ולשוט אחרי מזונותיו. וששאלת לפרש לך הדר בחוצה לארץ כמי שאין לו אלוה (מה) אשיבך היינו משום דעיקר שכינה בארץ היא וכבודו בארץ ישראל כסא מול כסא.
<h2>דף קיא:</h2>
ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר הכל אסור להתישב בה ובשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב לארץ מצרים ואלכסנדריא בכלל האיסור. ואין אסור אלא להשתקע שם אבל לסחורה מותר. ואין לוקין על לאו זה שבשעת הכניסה מותר. ואם יחשוב להשתקע אין בו מעשה. ואמרו ז"ל כל היוצא לחוצה לארץ כאלו עובד ע"ז שנ' כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת י"י לאמר לך עבוד אלהים אחרים. ובפורענות הוא אומר ואל אדמת ישראל לא יבא (יחזקאל כ' ל"ח). וכשם שאסור לצאת מן הארץ לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות שנ' בבלה יובאו (ירמיה כ"ז כ"ב) וגו' וירשת וישבת ושמרת לעשות אמרו במדרש ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות ע"כ.
<h2>דף קיב.</h2>
גדולי החכמים היו מבקשין תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה שנ' כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. ואוירה של ארץ ישראל מחכים וכל מי שיעור משנתו וישתדל לעלות לארץ ישראל אסור למנענו. חובה גדולה הוא עושה אבל מי שיש בלבו יראת שמים הוא מסעדו ומשלים חפצו ותאותו ששכר מצוה מצוה וכל המעכבו אינו זוכה ומקבל פני שכינה. אבל באמת אין ראוי לאדם לעלות לשכון בה אלא בעל תורה וירא שמים ומדקדק במצות ויש לו ממון לעשות סחורה שיחיה בה כמו שאמרו ז"ל אם אין קמח אין תורה. וכל מי שאין לו עושר ויכולת ללכת ומטריח עצמו על הקהלות ומבזה עצמו לשאול על הפתחים ויאמר שהוא עושה מצוה חלילה חלילה אלא כמה עברות הוא עושה ואין לו זכות כלל אלא חובות הרבה ומצוה הבאה בעבירה הב"ה שונאה שנ' יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא.
